לא מאוד יקר כן מאד נדיר. הסיפור מאחורי המטבע.

באתר שוני שווה לבוא לפיקניק, יש באתר כמה ערכים מוספים. ראשון לכל, זה אחד הפארקים היחידים שמותר בו להדליק האש- שמותר 'למנגל'.
בנוסף: יש בפארק חוויה אור-קולית ושני מוזיאונים.
בארוחת הפיקניק בין מנה ראשונה למנה שנייה כדאי ללכת לחוויה האור קולית על מחתרת האצ"ל. גם אם הוריכם היו מה'זרם המרכזי' שווה לראות ולהבין איך נראתה המציאות מזווית אחרת.
לאחר ששבתם למנה השנייה זמן מעולה לשחזר יחד קצת מפרקי ההיסטוריה שלמדנו בבית הספר.
בין מנה שניה לקינוח חשוב לעשות הפסקה לבקר במוזיאון האומנות. במוזיאון לאומנות שהוא רחב ידיים ובו 92 פסלים של פסל אחד ושמו אחיעם שושני. א. שושני הוא מדור האומנים שנקרו "אומנים כנענים" למרות שהוא לא ממש אהב את הכינוי.
אני מבקשת שלא תוותרו על מוזיאון השלישי. הכי שווה בעיני, המוזיאון הארכאולוגי בפארק שוני הכי נחבא אל הכלים.
ראשית הוא חינמי לפחות לעת עתה.
המוזיאון הארכאולוגי באתר שוני הוא אינטימי, וייחודי. המוצגים במוזיאון אך ורק נמצאו באתר שוני עצמו, כמעט אך ורק.
בקצה המוזיאון הקטן יש תצוגת מטבעות מעניינת. רוב המטבעות עתיקים מאוד ונזרקו למעיין שהממנו הביאו מים לשוני – עין צור.
ישנה מטבע שקיבלה מסגרת רק לעצמה. מטבע אחת יחידה ומיוחדת שנמצאה באתר. מטבע שידועה בשם: 'האסימון של זיכרון'. זיכרון יעקב, מושב העלייה הראשונה שיושבת קרוב מאוד לשוני במעלה ההר.
במוזיאון מול מסגרת הזכוכית והמטבע בתוכה- סיפר מי שהיה מנהל החפירה הארכאולוגית בפארק שוני כארים אבו מוך:
"זוהי המטבע של רוטשילד, שווה היום 50 אלף דולר" !
מעשה שהיה כך היה, מספר כארים :
לפני כל חפירה ארכאולוגית , ב ריבוע בו מתכוונים לחפור (לוקוס) תמיד עוברים עם גלאי מתכות כדי לנקות את השטח ממה שלא קשור לחפירה.
באותו יום מצפצף הגלאי ואני (אבו מוך) מוצא מטבע, אבל המטבע נראית חדשה יחסית בוודאי לא רומית, בוודאי לא עשויה זהב, וכתוב על המטבע זיכרון יעקב . רציתי לזרוק, מספר כארים, אבל בסוף אמרתי נשמור נראה לחבר'ה ברמת הנדיב.
לא זרקתי הלכתי לרמת הנדיב ושם סיפרו לי מה טיב המטבע". (עד כאן מנהל החפירה כארים אבו מוך)
מכאן סיפורו של המטבע
בשלהי השילטון העות'מאני הציבור היהודי במרחב הארץ ישראלי, לא רחש אמון רב לכסף העות’מאני והעדיף כסף "אמיתי" השלטון באיסטנבול שמימלא לא הצליח לשלוט בסחר הכסף, התיר את השימוש במטבעות של מדינות זרות.
הברון רוטשילד החליט לנצל את מגבלות השליטה העות’מאנית וטבע מטבעות משלו לטובת המתיישבים החדשים אנשי המושבות. מטבעות הנחושת הוזמנו בפאריז, בצדם האחד הוטבעו המילים: זיכרון יעקב, ובצד השני הוטבע מספר: ¼, ½, ו-1 (גם לראשון-לציון סופקו מטבעות דומים). הברון ערב למטבעות בסכום לא מבוטל.
מטבעות זיכרון-יעקב השפיעו על מעמד המושבה והפך אותה למושבה בעלת עצמאות כלכלית. השימוש במטבעות התפשט בהדרגה מחוץ לגבולות המושבה והם זכו לאמון ברחבי הארץ. נוצר מצב שהעניק לברון אפשרות להשפיע על ערך המטבע ועל הכלכלה העות’מאניים. [1] מובן שהדבר היה אסור על פי החוק העות'מני, אך לא היה ממש דין ולא ממש דיין.
בשנת 1886 נפל דבר בשלטון העות'מני המקומי. קם שליט המקומי - מודיר חדש בקיסריה ושמו עלי בק.[2]
עלי בק שאל את עצמו: איך אפשר להרוויח כסף? הוא החליט שהיגיע זמן לחפש עילות לתת קנסות להעשיר את הקופה עם קצת 'בקשיש' (שוחד).
לדאבונו, לא מצא עלי בק במסעו שום עילה ללקיחת 'בקשיש' והנה היגיע לרוכל ערבי שלא הכיר. בערימת המטבעות של הרוכל, רואה המודיר מטבע משונה –כתוב עברית. מטבע לא מוכר, משמע לא חוקי!
המודיר לא יפספס היזדמנות פז להטלת "קנס" חמור. "מה זה"? שואל המודיר את הרוכל.
הרוכל המבוהל מיד מפנה אצבע מאשימה אל החנות ממנה קיבל את המטבע הלא היא חנות ה'דיפו' בזכרון יעקב.
המודיר מגיע אל אחראית החנות - גברת קורלנד, ומאיים עליה,
מיד יוצא מוח'תר זכרון יעקוב, הלא הוא הרשקוביץ ומנסה להרגיע את המודיר החדש.
בק, הוא המודיר, ולכן שולף את חרבו.
עובר אורח מזהה את הסכנה לגברת קורלנד המסכנה ורץ עם ענף עץ ושובר את חרבו של המודיר.
המודיר נבהל ובורח.
מודיר פחדן אבל עקשן לכן הוא טורח ומגיע לחיפה למושל שגבוה ממנו שכינויו : ה'קיימאקם' ומגיש תלונה על אנשי זיכרון שסוחרים במטבע אסור בכלל, ובפרט על שלושה שהשתתפו באירוע שבסופו הבריחו את המודיר בכבודו ובעצמו.
מיותר לספר שלא היה לאנשי זיכרון כסף והם מסרבים לשלם בקשיש של 100 לירות זהב טורקיות.
כתוצאה מכך המודיר החדש עוצר את השלושה שהיו מעורבים בתקרית ודן אותם למאסר למחבוש תורכי למשך שנה, סיוט.
או אז מגיע הפקיד הבכיר של רוטשילד (א. שייד) ובידו בקשיש לא לידי עלי בק - המודיר, לא לידי הקיאמאקם מחיפה, אלא ל- וואלי שהוא המושל הגבוה ויושב בעיר ביירות.
'מסביר' הפקיד של רוטשילד את המצב, לוואלי .
'מסביר' הוואלי את המצב, לקיימאקם,
מסביר' הקיאמאקם את המצב, למודיר ו...
העצורים- שוחררו, התלונה התמסמסה. ובכל זאת רוטשילד ואנשי זיכרון יעקוב, למדו את הלקח והישמידו כל זכר לאותה מטבע רוטשילדית, ה'אסימון של זכרון'.
ולא המטבע לא שווה 50,000 שקלים כדברי כארים אבו מוך הארכאולוג, אבל בגלל שהוא כל כך נדיר ערכו היום מגיע ל1,000 וגם 1,500 דולרים. (האמיתי, לא החיקוי הסיני)
בכל זאת עליית ערך משמעותית, בהתחשב בכך ששוויו הראשוני היה 2.5 סנטים של פרנק צרפתי פחות מ3/100 של פרנק.
Comments